פורסט גאמפ
 | |
| הכרזה העברית של הסרט | |
| מבוסס על |
פורסט גאמפ  |
|---|---|
| בימוי |
רוברט זמקיס |
| הופק בידי |
ונדי פיינרמן סטיב סטארקי סטיב טיש |
| תסריט |
תסריט: אריק רות' ספר: וינסטון גרום |
| עריכה |
ארתור שמיט |
| שחקנים ראשיים |
טום הנקס רובין רייט גארי סיניז מיקלטי ויליאמסון סאלי פילד |
| מוזיקה |
אלן סילבסטרי |
| צילום |
דון בורגס |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה |
פרמאונט |
| חברה מפיצה | סרטי פרמאונט |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
23 ביוני 1994 30 בספטמבר 1994 |
| משך הקרנה |
142 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סיפור התבגרות, דרמה היסטורית, קומדיה רומנטית, קומדיה טראגית, סרט דרמה, סרט פלאשבק, סרט קומדיה, American football film |
| מקום התרחשות |
אלבמה, וייטנאם, ניו יורק, אריזונה, סן פרנסיסקו, וושינגטון די. סי. |
| תקופת התרחשות |
שנות ה-50 של המאה ה-20, שנות ה-70 של המאה ה-20, שנות ה-60 של המאה ה-20, שנות ה-80 של המאה ה-20 |
| תקציב | $55,000,000 |
| הכנסות | 678,100,000$ |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 forrestgump |
| פרסים |
6 פרסי אוסקר פרס סאטורן |
| אתר רשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
פורסט גאמפ (באנגלית: Forrest Gump) הוא סרט קולנוע דרמטי קומי, שיצא לאקרנים בשנת 1994 בכיכובו של השחקן טום הנקס, המבוסס על ספר באותו השם מאת וינסטון גרום, אך שונה ממנו משמעותית. הסרט היה מועמד ל-13 פרסי אוסקר, וזכה בשישה - כולל הפרסים לסרט הטוב ביותר, לשחקן הטוב ביותר (הנקס), ולבמאי הטוב ביותר (רוברט זמקיס)[1]. את המוזיקה לסרט כתב אלן סילבסטרי.
עלילת הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב הסרט מבוסס על קריינות של פורסט גאמפ שמספר את סיפור חייו לאנשים מזדמנים כאשר הוא ממתין לאוטובוס. בחלוף ההמתנה הסיפור נמשך, אף על פי שעוברי-האורח מתחלפים. במהלך הסרט משולבות סצנות שמתארות כיצד פורסט גאמפ היה שותף לרגעים היסטוריים בתולדות ארצות הברית.
פורסט גאמפ נולד באלבמה עם עמוד שדרה עקום, מה שאילץ אותו ללכת עם מתקן ייצוב לרגליים בילדותו. שמו ניתן לו על שם נייתן בדפורד פורסט, אחד מאבות אבותיו שהיה גנרל בצבא הדרומי בזמן מלחמת האזרחים האמריקנית ומייסד הקו קלוקס קלאן. חרף מגבלת המשכל שלו (מוגבלות שכלית התפתחותית) שעל פיה היה אמור ללכת לבית ספר לחינוך מיוחד, אימו מצליחה לשלב אותו בבית ספר רגיל לאחר שהיא שוכבת עם מנהל בית-הספר.
אימו של פורסט מנהלת בביתם בית הארחה. באחד הימים מתארח בביתם אלביס פרסלי, ופורסט מראה לו צעדי ריקוד משונים עם הברזלים שעל רגליו, שאלביס הופך מאוחר יותר לריקוד "רעידת הרגליים" המפורסם שלו.
ביומו הראשון בבית-הספר הוא פוגש את ג'ני (השחקנית האנה ר. הול (אנ')), העוברת התעללות מינית על ידי אביה. ג'ני היא חברתו הטובה ביותר של פורסט, וחברותם נמשכת לאורך שנים רבות. פורסט סובל מהתעללויות מצד ילדי בית-הספר. יום אחד, בעת שהוא בורח מבריונים, מתקן הייצוב לרגליו נשבר, והוא מגלה שהוא לא זקוק לו עוד (באותה סצנה, צועקת ג'ני את אחד המשפטים הידועים ביותר בסרט: "רוץ פורסט! רוץ!", באנגלית "!Run Forrest! Run"). פורסט נוהג לרוץ לכל מקום אליו לוקחות אותו רגליו.
לקראת סיום לימודיו בתיכון, רודפים אחריו בריונים במכונית, עובר פורסט דרך מגרש פוטבול, שם מבחין מאמן מקומי בכישרון הריצה הנדיר שלו. הוא מתקבל למכללה כשחקן פוטבול ומסיים אותה אחרי חמש שנים. הוא נבחר לנבחרת הפוטבול האמריקאית ונפגש עם הנשיא ג'ון קנדי. בטקס הסיום התואר מציע נציג של צבא ארצות הברית לפורסט להתגייס. פורסט מסכים. בצבא הוא פוגש את בנג'מין ביופורד בלו, המכונה "באבה", מוגבל גם הוא מעט בשכלו (בגילומו של השחקן מיקלטי ויליאמסון), והשניים נעשים לחברים. משפחתו של באבה מומחית לדיג חסילונים, ובאבה מציע לפורסט להיכנס לשותפות בעסק הדיג. לפני שנשלחת הפלוגה לווייטנאם, מגלה פורסט כי ג'ני (אשר אותה מגלמת מסוף התיכון השחקנית רובין רייט) נזרקה מהמכללה בגין תצלום לפלייבוי, והפכה לחשפנית. פורסט מספר לה כי שולחים אותו לווייטנאם, והיא מבקשת ממנו שלא יעשה מעשי גבורה, ויברח בכל פעם שיחוש סכנה.
בווייטנאם נקלעת היחידה של פורסט למארב. פורסט חוזר לשדה הקרב על מנת להציל את באבה. בדרך הוא מגלה עוד ועוד פצועים מהמחלקה שלו, מפנה אותם בזה אחר זה תוך שהוא מסכן את עצמו, ולבסוף אכן נפצע מפגיעת כדור. הוא מצליח להציל לוחמים רבים מהיחידה, אך מגיע לבאבה באיחור. פורסט מגלה אותו גוסס, ובאבה מת בזרועותיו. מפקד המחלקה, סגן דן טיילור (השחקן גארי סיניז), שגם הוא חולץ בידי פורסט, מאבד את שתי רגליו בקרב, וכועס על פורסט שהציל אותו, משום שהיה צריך למות בקרב, כמו רבים מבני משפחתו. על פעולתו מוענקת לפורסט מדליית הכבוד. לאחר טקס הענקת המדליה, פורסט מזדמן להפגנת ענק נגד מלחמת וייטנאם ומועלה לבמה. בהיותו על דוכן הנואמים ג'יני, שנמצאת אף היא בקהל, מזהה את פורסט והם מבלים את הערב והלילה בדיבורים ונפרדים שוב בבוקר.
בתקופת ההחלמה מתוודע פורסט לטניס שולחן ומתחיל לשחק ללא הפסקה. הוא הופך לספורטאי מצטיין, ונוסע לשחק עם נבחרת ארצות הברית בסין. המשלחת מוזמנת לפגוש את הנשיא ריצ'רד ניקסון, אשר מציע לו להשתכן במלון ווטרגייט. בלילה מבחין פורסט באנשים הפורצים לחדר במלון, ומדווח למשטרה - מה שגורם לחשיפת פרשת ווטרגייט. הוא מוזמן לתוכנית אירוח יחד עם ג'ון לנון, ודברים שהוא אומר נותנים ללנון את ההשראה לכתיבת השיר "Imagine".
ביציאה מהאולפן הוא נתקל בסגן דן קטוע הרגליים. סגן דן נמצא במצב דיכאוני ומבלה את זמנו בצריכת אלכוהול. הוא עדיין נוטר לפורסט טינה על כך שהציל אותו ולא נתן לו למות בכבוד. פורסט נשאר איתו זמן מה ובערב השנה החדשה מעלה בפניו את הרעיון שלו על קניית סירת דיג חסילונים ופתיחת עסק למכירת חסילונים, כמו שהבטיח לבאבה, סגן דן צוחק עליו ואומר לו שביום שבו פורסט יהיה רב-חובל של סירת דיג חסילונים הוא (סגן דן) יהיה הקצין הראשון שלו.
לאחר שחרורו מהצבא פורסט משתתף בפרסומת למחבטי פינג פונג ומשתמש בכסף שהרוויח כדי לקנות סירת חסילונים (שלה הוא קורא ג'ני), בעקבות ההבטחה שנתן לבאבה טרם מותו. סגן דן מקיים את הבטחתו ובא לעזור לפורסט. סופת הוריקן שמחסלת את כל הספינות האחרות באזור פרט לסירתם גורמת לכך שפורסט ודן משיגים מונופול בשוק החסילונים, מתעשרים, ומקימים את חברת "באבה-גאמפ שרימפ". דן משקיע במניות חברת אפל. פורסט נותן חלק מהרווחים לאימו של באבה.
כאשר הוא שומע כי אימו גוססת, חוזר פורסט לבית ילדותו ומטפל בה עד מותה, ולאחר מכן מחליט כי לא יחזור אל דן והסירה. יום אחד ג'ני מגיעה וגרה איתו למשך זמן, עד שפורסט מציע לה נישואים. ג'ני מסרבת, אבל באותו הערב היא באה אליו לחדר, הם שוכבים ולמחרת היא עוזבת. לאחר עזיבתה מתחיל פורסט לרוץ לאורכה ולרוחבה של ארצות הברית. במשך יותר משלוש שנים של ריצה, עשרות אנשים מצטרפים אליו בטענה שהוא "נותן להם השראה". באותו זמן פורסט ממציא לא במודע את סמל הסמיילי ואת הביטוי: "Shit Happens". לבסוף, באמצע המדבר, הוא מפסיק לרוץ וחוזר הביתה.
הקונספט בו פורסט מספר לאנשים את סיפורו בתחנת האוטובוס מסתיים כאשר מספר כי יום אחד מגיע אליו מכתב מג'ני, המזמינה אותו לבוא לבקר אותה, וזו הסיבה שהוא מחכה לאוטובוס. האישה האחרונה שמקשיבה לסיפורו מכוונת אותו לביתה. כאשר הוא מגיע לבית, הוא מגלה לתדהמתו כי יש להם ילד שג'ני קראה לו פורסט - על שם אביו. ג'ני גם מספרת כי היא חולה במחלה שהרופאים לא הצליחו לזהות (כנראה הפטיטיס C או איידס), ופורסט מציע לה שהיא ובנם יעברו לגור איתו. ג'ני מציעה לפורסט נישואים, והשניים מתחתנים בחצר ביתו. סגן דן מגיע לחתונה עם ארוסתו החדשה, כשהוא הולך עם רגליים תותבות מטיטניום.
זמן קצר לאחר החתונה ג'ני מתה מהמחלה, ופורסט נשאר לגדל לבד את בנם. הוא גם דואג שיהרסו את בית ילדותה של ג'ני, שהזכיר לה את ההתעללויות של אביה. בסיום מתחבט פורסט בסוגיה מי צדק - האם סגן דן, אשר אמר לו שלכל אדם נקבע גורל מסוים, או שמא אמו, שלדעתה החיים הם מקריים לחלוטין. פורסט מחליט כי החיים הם שילוב של שתי הגישות. בסיום הסרט רואים את גאמפ ובנו מחכים להסעת בית הספר. בנו של פורסט עולה לאוטובוס ובו נוהגת אותה נהגת הסעות שנהגה בתחילת הסרט כאשר פורסט עצמו עלה על ההסעה בעודו ילד קטן. הסרט מסתיים, כפי שהתחיל, בתמונת נוצה מתעופפת ברוח.
צילומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצילומים החלו באוגוסט 1993 והסתיימו בדצמבר של אותה שנה.[2] למרות שרוב הסרט מתרחש באלבמה, הצילומים התקיימו בעיקר בבופורט, דרום קרוליינה ובסביבתה, וכן בחלקים של וירג'יניה וצפון קרוליינה החופיות, כולל צילום ריצה על דרך בלו רידג' ליד הר גרנדפאדר, שם חלק מהכביש זכה מאוחר יותר לשם "עיקול פורסט גאמפ".[3][4] חלקים מהעיר הבדיונית גרינבו צולמו בוארנוויל, דרום קרוליינה.[5] הסצנה שבה פורסט רץ דרך וייטנאם תחת אש צולמה בפארק המדינה האנטינג איילנד ובפריפ איילנד, דרום קרוליינה.[6] צילומים נוספים התקיימו באחוזת בילטמור באשוויל, צפון קרוליינה.
סט בית משפחת גאמפ נבנה לאורך נהר קומבהי ליד ימאסי, דרום קרוליינה, והשטח הסמוך שימש לצילום ביתו של קוראן וכמה מהסצנות של וייטנאם.[7] יותר מ-20 עצי פלמטו נשתלו כדי לשפר את סצנות וייטנאם.[7] פורסט גאמפ סיפר את סיפור חייו בקצה הצפוני של כיכר צ'יפווה בסוואנה, ג'ורג'יה, כשהוא יושב על ספסל בתחנת אוטובוס. היו סצנות נוספות שצולמו באזור סוואנה, כולל צילום ריצה על גשר הזיכרון ריצ'רד וי. וודס בבופורט בזמן שהוא מרואיין על ידי העיתונות, וב-West Bay Street בסוואנה.[7] רוב סצנות הקמפוס של המכללה צולמו בלוס אנג'לס באוניברסיטת דרום קליפורניה. המגדלור שפורסט חוצה כדי להגיע לאוקיינוס האטלנטי בפעם הראשונה הוא מגדלור מרשל פוינט בפורט קלייד, מיין. סצנות נוספות צולמו באריזונה, במונומנט ואלי שביוטה, ובפארק הלאומי גליישר שבמונטנה.[8]
ניתוח ופרשנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר והסרט מתארים את חייו של אדם מוגבל שכלית, שלמרות מוגבלותו חייו שזורים בהיסטוריה האמריקאית. בספר ובסרט משולבים סמלי תרבות פופולרית ידועים - כאלביס פרסלי, ג'ון לנון, ריצ'רד ניקסון, חברת אפל ועוד - בהם פוגש גאמפ כבדרך אגב. פורסט גאמפ זוכה להגשים את חלומותיו של כל אמריקאי; הוא פוגש בנשיאים אמריקאים ומשתתף במאורעות היסטוריים כגון מלחמת וייטנאם - אך לרוב אינו מודע לחשיבות הדברים, בשל מנת המשכל הנמוכה שלו. הוא הופך לספורטאי מצטיין, חייל מעוטר, הוא מתעשר, מצליח ומתחתן עם אישה יפה.
הסרט התייחס בעיקר לדור ה"בייבי-בומרס" של ארצות הברית במאה ה-20 - דור האנשים אשר נולדו בגל הלידות שלאחר מלחמת העולם השנייה ושנות החמישים, שהתבגרו במהלך שנות השישים והיו לחלק מתופעת "ילדי הפרחים", או שלחלופין לחמו במלחמת וייטנאם, השתתפו בתופעת הדיסקו של שנות השבעים והתמסדו והקימו משפחות בשנות השמונים. פסקול הסרט, שזכה לפופולריות רבה, ייצג את השירים הנוסטלגיים של תקופות אלו; מאלביס פרסלי, דרך הרוק הקלאסי של שנות ה-60 ועד ללהיטי הדיסקו השונים.
"פורסט גאמפ" הפך לסרט פולחן אמריקאי, וסרטים רבים מושווים אליו. כך גם אורי קליין בביקורתו על הסרט הסיפור המופלא של בנג'מין באטן (שגם אותו כתב התסריטאי אריק רות'): ”יש איזשהו דמיון בין סרטו החדש של פינצ'ר לזה של רוברט זמקיס; אבל ב"פורסט גאמפ", שהיה אף הוא סרט בעייתי, הייתה השתעשעות שהקנתה לו נפח של אגדת עם.”[9]
הבדלים בין הספר לסרט "פורסט גאמפ"
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאמור הסרט מבוסס על רומן באותו שם מאת וינסטון גרום שיצא לאור ב-1986. על אף שהסרט זכה להצלחה קולנועית אדירה ושבחים רבים, קיימים הבדלים מהותיים בין עלילת הספר לבין עלילת הסרט, הן באופי הדמויות והן באירועי העלילה המרכזיים.
אופיו של פורסט גאמפ
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מאפיין | בספר | בסרט |
|---|---|---|
| אישיות | פורסט מתואר כדמות אגרסיבית יותר, בעלת נטייה לקללות, ומפגין רגעים של אינטליגנציה גבוהה בתחומים ספציפיים כמו מתמטיקה ושחמט (בו הוא שחקן ברמה עולמית). הוא פחות תמים ונקלע לצרות משפטיות. | פורסט הוא דמות תמימה, עדינה, ופחות אינטליגנטית מבחינה אקדמית (אך בעלת חוכמת חיים ואינטואיציה). הוא אינו מפגין נטייה לאלימות או קללות, ודמותו "רוככה" מאוד מהמקור הספרותי. |
| מגבלות פיזיות | בספר, פורסט מעולם לא לבש סדי רגליים (Braces) כילד. | כילד, פורסט נאלץ ללבוש סדי רגליים מתכתיים בשל בעיות ברגליו, אותם הוא שובר במהלך מרדף בריחה מבריונים. |
עלילה ואירועים מרכזיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| אירוע / פרט עלילה | בספר | בסרט |
|---|---|---|
| מסע בחלל | אחד האירועים המרכזיים בספר הוא השתתפותו של פורסט במשימת נאס"א לחלל, יחד עם אסטרונאוט נוסף וקוף. הם מתרסקים בגינאה, שם פורסט נתקל בקניבלים ואף מוחזק בשבי. | עלילה זו הושמטה לחלוטין מהסרט, ואינה חלק מסיפורו של פורסט. |
| קריירות נוספות | פורסט עוסק בהיאבקות מקצועית (תחת השם "האורגנגוטן המטורף") ומופיע בקרקס. הוא גם פוגש את מאו דזה-דונג בסין ואף מציל את חייו. | הסרט מתמקד פחות בקריירות מקצועיות מגוונות ואינו כולל מפגשים עם דמויות היסטוריות אלו מעבר למפגשים ספורים (כמו אלביס פרסלי או ג'ון לנון). |
| הריצה ברחבי ארצות הברית | הריצה האייקונית של פורסט לאורך ולרוחב ארצות הברית, המהווה סמל מרכזי בסרט, אינה קיימת כלל בספר. | ריצתו הארוכה והמתוקשרת של פורסט היא אחד מנקודות השיא בסרט ומושכת אליו חסידים רבים. |
| חברות עם באבא | פורסט פוגש את בנג'מין באפורד "באבא" בלו בזמן שהם משחקים פוטבול בקולג'. | פורסט פוגש את באבא במחנה הטירונים של צבא ארצות הברית בתחילת מלחמת וייטנאם. |
| דן טיילור | דמותו של לוטננט דן טיילור קשה ופחות סימפתית בספר מאשר בסרט, והיחסים בינו לבין פורסט מורכבים יותר. | דן טיילור מציג בסרט קשת רחבה יותר של רגשות והתפתחות אישית, והופך לבסוף לחברו הקרוב ושותפו העסקי של פורסט. |
| ג'ני קרן | בספר, ג'ני נישאת לגבר אחר ואינה מתחתנת עם פורסט. היא יולדת את פורסט ג'וניור (בנם של ג'ני ופורסט), אך הקשר בינה לבין פורסט המבוגר שונה מאוד. ג'ני אינה מתה בספר המקורי. | בסרט, ג'ני ופורסט נישאים לקראת סוף חייה. היא מתה ממחלה שאינה מזוהה במפורש (אם כי בספר ההמשך, היא מתה מנגיף הפטיטיס C). |
| השכלה אקדמית | פורסט אינו מסיים את לימודיו בקולג. | פורסט מסיים את לימודיו באוניברסיטה. |
| שימוש בסמים ואלכוהול | בספר, פורסט מתנסה בסמים (כולל מריחואנה) ואף מבלה במקומות מפוקפקים. | הסרט מתעלם לחלוטין מהיבט זה בחייו של פורסט, ומציג אותו כדמות נקייה מהרגלים אלו. |
| מותה של אמא של פורסט | לאחר מות אמו, פורסט אינו יורש את הבית ואינו חוזר לחיים פשוטים. הוא ממשיך במסעותיו. | מותה של אמו מחזיר את פורסט לביתו באלבה, אלבמה, שם הוא ממשיך את חייו ואת קשריו עם ג'ני. |
הצלחת הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאור הצלחת הסרט בארצות הברית, תופק גרסה הודית לסרט, בבימוי של אדוויט צ'אנדן ובכיכובם של אמיר חאן, קארינה קאפור, מונה סינג ועוד.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט היה מועמד, ל-13 פרסי אוסקר, וזכה מתוכם בשישה:
|
מועמדויות:
|
זכיות:
|
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פורסט גאמפ (באנגלית)
פורסט גאמפ, ברשת החברתית אינסטגרם
"פורסט גאמפ", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"פורסט גאמפ", באתר נטפליקס
"פורסט גאמפ", באתר AllMovie (באנגלית)
"פורסט גאמפ", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"פורסט גאמפ", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"פורסט גאמפ", באתר Metacritic (באנגלית)- "פורסט גאמפ", באתר אידיבי
- "פורסט גאמפ", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
"פורסט גאמפ", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- פורסט גאמפ, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פורסט גאמפ, באתר עין הדג
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הסרט באתר IMDB
- ^ McKenna, Kristine (19 בדצמבר 1993). "He's Serious About This One For Tom Hanks, it's been a long ride from 'Splash' to 'Philadelphia,' in which the likable comedy actor plays an AIDS patient who's fired from his job". Los Angeles Times. אורכב מ-המקור (Fee required) ב-11 בינואר 2012. נבדק ב-13 ביוני 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Grandfather Mountain audio tour
- ^ Must-see sites abound along Blue Ridge Parkway – The Indiana Gazette Online: Indiana County Area News. Indianagazette.com (June 12, 2011). Retrieved on March 7, 2013.
- ^ Film locations for Forrest Gump (1994) (אורכב 06.08.2019 בארכיון Wayback Machine). Movie-locations.com. Retrieved on March 7, 2013.
- ^ Smith, Katherine. "Island getaway is motion-picture perfect". St. Petersburg Times. אורכב מ-המקור ב-17 בספטמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Forrest Gump-(Building the World of Gump: Production Design) (DVD). Paramount Pictures. 28 באוגוסט 2001.
{{cite AV media}}: (עזרה) - ^ D'Arc, James V. (2010). When Hollywood came to town: a history of moviemaking in Utah (1st ed.). Layton, Utah: Gibbs Smith. ISBN 9781423605874.
- ^ אורי קליין, הסיפור המעיק של בראד פיט, באתר הארץ, 16 בינואר 2009
| פרס בחירת הקהל לסרט הדרמה של השנה | |
|---|---|
|
- סרטי 1994
- סרטים אמריקאיים
- סרטי פולחן
- סרטי דרמה קומית
- סרטי מלחמת וייטנאם
- סרטי רוברט זמקיס
- זוכי פרס גלובוס הזהב לסרט דרמה הטוב ביותר
- זוכי אוסקר: הסרט הטוב
- מוגבלות שכלית התפתחותית באמנות
- סרטים בשימור ספריית הקונגרס
- סרטי פרמאונט
- זוכי אוסקר: העריכה הטובה
- סרטי סאלי פילד
- סרטים שצולמו בלואיזיאנה
- תיאורים תרבותיים של אלביס פרסלי
- סרטים זוכי פרס סאטורן: פנטזיה
- סרטים על קטועי גפיים
- סרטים המבוססים על רומנים אמריקאים
- סרטים שצולמו במיין
- סרטים שצולמו באריזונה
- סרטים עם מוזיקה מאת אלן סילבסטרי